מה זה החרא הזה "ליב אולמן"?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליב אולמן
ליב אולמן
אולמן בפסטיבל קאן בשנת 2000
תאריך לידה: 16 בדצמבר 1938
מקום לידה: טוקיו שביפן

לִיב יוהַאנֶה אוּלמן (נורבגית: Liv Johanne Ullmann; נולדה ב-16 בדצמבר 1938) היא שחקנית ובמאית קולנוע נורבגית, הידועה בעיקר כאחת מהשראותיו הגדולות של אינגמר ברגמן.

אולמן נולדה בטוקיו, שם עבד אביה, מהנדס תעופה; וגדלה בעיר טרונדהיים. במהלך מלחמת העולם השנייה חייתה בקנדה.

לאחר מספר תפקידים מבטיחים בתיאטרון ובקולנוע בנורבגיה היא הגיעה לשבדיה, שם קיבלה תפקיד ראשי ב"פרסונה" של ברגמן (1966), ומאז נשארה בארץ זו והייתה לאחת מ"שחקניות הבית" של הבמאי המוערך. בהמשך הגיע סרט האימה הפסיכולוגי "שעת הזאבים" (1968), ושלוש שנים אחריו הדרמה של יאן טרוּל, "המהגרים". העובדה שאולמן התקבלה כה בקלות לתפקיד קריסטינה בת-סמולנד, העידה על עומק ההערכה שלה זכתה השחקנית הנורבגית מצד השבדים. סרט זה, ועוד יותר ממנו סדרת הטלוויזיה "תמונות מחיי נישואין" (1973), בתפקיד מריאנה לצד ארלנד יוספסון, סללו את הדרך לקריירה בארצות הברית. גם שם, בברודוויי ובקולנוע, קיבלה אולמן לעתים קרובות את דמות השבדית. היא התפתחה שם גם בשטחים אחרים, למשל כשנעשתה לשגרירה של יוניצ"ף, ועבדה כבמאית סרטים. ככזו, אף שבה לנורבגיה מולדתה על מנת להפיק את הדרמה מועמדת-האוסקר "כריסטין בת לברנס" (1995), על פי הרומן בשם זה מאת סיגריד אונדסט. היא שבה גם לברגמן, הן כבמאית ("וידויים אישיים", 1996) והן כשחקנית ("סרבנד", 2003).

בשנת 1972 שיחקה אולמן בתפקיד הראשי בסרט האפיפיורית יוהנה.

עבור תפקידה ב"המהגרים" זכתה אולמן בפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1972 והייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. כמו כן היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר עבור משחקה ב"פנים מול פנים" של ברגמן משנת 1976, כדוקטור יני איסאקסון. היא הייתה מועמדת לפרס דקל הזהב על "חסרי אמונה" שבבימויה (1999), ולפרס הקולנוע של האקדמיה הבריטית לשחקנית הראשית הטובה ביותר על "תמונות מחיי נישואין" ועל "פנים מול פנים".

אולמן, גרושה פעמיים, מתגוררת במיאמי שבפלורידה. בתה, הסופרת לין אולמן, נולדה ב-1966 מיחסיה מחוץ לנישואים עם אינגמר ברגמן.

כתיבה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להצלחתה הקולנועית, פרסמה אולמן שני ספרים אוטוביוגרפיים חושפניים, הכתובים בשפה עשירה ומענגת. ספרה הראשון נקרא "להשתנות", ובו היא פורסת יומן חיים אינטימי של אומנית, אישה ואם. ואף חושפת את יחסיה הסבוכים עם הבמאי שלה אינגמר ברגמן. בספרה השני "לבחור", היא מוסיפה להיחשף ומספרת על יחסיה עם בתה המתבגרת, המחזירה אותה אל ילדותה ונעוריה. פרק מיוחד בספר, הוא רשמי מסעותיה בשליחות ארגון האומות המאוחדות להגיש סעד לילדים מיוסרים ברחבי העולם. הספרים תורגמו לעברית ויצאו בהוצאת ספרית פועלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]